<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשל"ז</h1>
<h2>דף נז.</h2>
מגע גוי בכוונת יין שיודע שהוא יין פעמים אסור בהנאה פעמים אסור בשתייה ולא בהנאה. כיצד אסור בהנאה אם נתכוון לנסכו ע"י שיכשוך אסור בהנאה מן התורה. בענין אחר אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן. כגון אם נגע בידו סתם שלא נודע לנו למה נגע אסור בהנאה. קדח במינקת והעלה או שטעם מן הכוס אע"פ שלא נגע בידו אסור בהנאה כי נגיעת פיו חשובה כמו נגיעת ידו לאסור בהנאה. וגם נגע במתכוין ע"י דבר אחר אסור בהנאה. ההוא דסליק לדיקלא ובהדי דנחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה. הא בכוונה אסור בהנאה. ובענין זה מגע גוי מותר בהנאה כמו אם ראינו דעתו שכוונתו לדבר אחר כגון אם נפל לבור. התיז את הצירעה בקנה. מדדו בקנה מדדו במקל. מטפח על פי חבית המרותחת להעביר הקצף. תינוק בן יומו ודוגמתו כיון שנגע ביין שלא בכוונת יין שהיה ישן או סבור שזה שכר. מחרם גוי שהושיט ידו לחבית כסבור של שמן ונמצא של יין דמותר בהנאה. ואם הגוי מהלך ונגע בכנף בגדו שלא בכוונה ביין מגמגם לבי מה דינו. כי נ"ל שאינו קרוי מגע גוי כי אם בידיו או בפיו או ברגלו. ונראה שאין זה קרוי מגע ע"י דבר אחר ליאסר אפי' בשתייה אלא כחו שלא בכוונה שמותר אפי' בשתייה. ור' יוסי פסק דאסור דהוה ליה כמנענע ע"י דבר אחר ומטעם כל שבזב טמא בגוי עושה יין נסך. וגם אם מדדו ביד אע"פ שנתעסק אצל מדידה כיון שבידיו ויודע שהוא יין אסור בהנאה כר' נתן. אלה שכתבתי למעלה.
